החלטה בתיק ה"פ 7304-12-11 - פסקדין

פתח דבר

המבקש הגיש התובענה בתיק זה נגד המשיבה ונגד שתי משיבות נוספות. המבקש עותר למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו הסדר תשלומים, שנערך בינו ובין המשיבה תקף, ובהתאם לכך אין למבקש כל חוב למשיבה בגין דוחו"ת חניה, וממילא מבוקשת הפסקת כל הליכי הגביה הננקטים נגדו.

התובענה, ככל שהיא נוגעת למשיבות האחרות, נמחקה.

המשיבה בתגובתה לתובענה העלתה טענה מקדמית, ולפיה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה. בהתאם לכך, ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם לעניין הסמכות העניינית, עלי להכריע בשאלה זו.

טענות המבקש בכתב התובענה

במהלך חודש ספטמבר 2005 הגיעו למבקש מסמכי דרישה לתשלום לוב למשיבה בגין דוחו"ת חניה. המבקש התייצב במשרדי המשיבה לשם בירור הנושא. נמסר לו, כי העניין בבירור, ועד לסיומו של הבירור יעוכבו פעולות הגביה. ביום 9.3.06 או בסמוך לכך הגיעו לידי המבקש שלושה מכתבים מהמשיבה, שבהם צויינו מספרי הדוחו"ת שבוטלו ומספרי דוחו"ת שלא בוטלו, כאשר הודע למבקש שיתרת חובו בגין אותם דוחו"ת עומדת על סך של 4,655 ש"ח. במכתבים אלו נאמר, כי על המבקש לשלם יתרת חובו עד ליום 21.12.05. דא עקא, המכתבים הגיעו לידי המבקש זמן רב לאחר המועד האחרון לתשלום.

מיד עם הגעת המכתבים לדי המבקש ננקטו נגד המבקש הליכים לגביית החוב. מעקלים הגיעו לביתו של המבקש. המבקש הציג בפניהם את המכתבים, וציין כי המכתבים הגיעו לידיו ימים ספורים קודם לכן. המעקלים יצרו באותו מעמד קשר עם המשיבה, וזו אישרה בפניהם, כי קיים הסדר לתשלום החוב. המעקלים התבקשו לקבל מידי המשיב שיקים ע"ס כולל של 4,665 ש"ח לשם סילוק החוב. המבקש מסר לידי המעקלים שיק ע"ס 4,665 ש"ח, וכן שיק נוסף בסך 550 ש"ח בגין שכרם של המעקלים.

המעקלים מסרו למבקש, כי עליו לסור למשרדי "מילגם", שניהלה באותה עת את פעולות הגביה מטעם המשיבה. זאת על מנת לוודא, שהעניין כולו הוסדר. המבקש אכן התקשר למשרדי מילגם, ושם נמסר לו, שבכפוף לכיבוד השיקים שמסר, העניין יסגר. סמוך לאחר מכן הגיע לבית המבקש מסמך, ובו אישור לסגירת החוב.

למרות האמור לעיל, המשיכה המשיבה לנקוט נגד המבקש הליכים לגביית החוב, ואף מעקלים הגיעו לביתו. המבקש פנה שוב ושוב למשיבה בעניין זה. בחודש אוגוסט 2011 הגיעה למבקש תשובה מהמשיבה, ולפיה אין ממש בטענותיו, ועליו לפרוע את חובו למשיבה בגין דוחו"ת החנייה.

בנסיבות אלו עותר המבקש למתן פסק דין הצהרתי בהתאם לאמור בראש החלטה זו.

טענותה המקדמית של המשיבה

כטענה מקדמית מעלה המשיבה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה. המדובר, למעשה, בעתירה ל"ביטול עבירות חניה" (סעיף 17 לתגובת המשיבה לכתב התובענה). המדובר בעבירות קנס עליהן חלות הוראות סעיפים 228 ו-229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982
(להלן - חסד"פ). בהתאם להוראות החוק הנ"ל, אם לא הוגשו במועד בקשה לביטול הקנס או בקשה להישפט, יראו את האדם כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת התשלום.

במקרה דנן לא פעל המבקש כאמור בחסד"פ, ולא הגיש בקשה להישפט או בקשה לביטול הקנס. ממילא יש בתובענה הנוכחית כדי להוות בקשה לביטול פסק דין פלילי. בית משפט זה אינו מוסמך להעניק סעד שכזה. המוסמך לדון בסעד שכזה הוא בית המשפט לעניינים מקומיים.

דיון והכרעה

אכן בסעיף 229(ח2) לחסד"פ נקבע:

"לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".

במקרה דנן אין מחלוקת, כי המבקש לא ביקש את ביטול הודעת תשלום הקנס. כך גם לא ביקש המבקש להישפט. אין גם מחלוקת, כי המועד להגשת הודעות אלו חלף. לכן יש לראות את המבקש כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. יחד עם זאת, יש לבחון היטב את השאלה, האם מדובר במקרה דנן בבקשה לביטול פסק הדין הפלילי או שמא אין הסעד המבוקש מגלם בחובו את ביטול פסק הדין.

נראה, כי במקרה דנן המבקש איננו מבקש לבטל את עונש הקנס, שהוטל עליו. המבוקש הוא מתן הצהרה, כי כי העונש בוצע והקנס שולם.